אנשים המשיכו להגיד לנו את אותו הדבר. הם התקינו את התוסף, לחצו על סמל סרגל הכלים, קיבלו חלונית קופצת עם הכתבות שלא נקראו — והלכו לחפש מקום לקרוא בו באמת. לא היה כזה. החלונית נועדה להצצה; קריאה פירושה נסיעה לאתר.
אז לתוסף יש עכשיו קורא: עמוד שלם, בלשונית משלו, עם האוספים והפידים שלכם בצד שמאל, רשימת הכתבות באמצע, והכתבה עצמה מימין.
איך פותחים אותו
בשלוש דרכים, איזו שנוחה לכם: הכפתור פתיחת הקורא בראש החלונית הקופצת, לחיצה ימנית על סמל סרגל הכלים, או Alt+Shift+R מכל מקום. גם לחיצה על כתבה בחלונית הקופצת פותחת אותה כאן, במקום לשלוח אתכם לאתר של המו"ל.
הוא שולף כתבות בדפדפן שלכם, לא בשרת שלנו
זה החלק ששווה להבין, כי הוא משנה מה קורא יכול לעשות.
רוב הפידים שולחים תקציר וקישור. כדי להציג לכם את הכתבה כולה, קורא מאוחסן צריך לשלוף את הדף מהשרתים שלו — והרבה מאוד אתרים מסרבים. חומות הסכמה, בדיקות בוטים, "למנויים בלבד": כולם עונים למרכז נתונים אחרת מכפי שהם עונים לאדם.
התוסף הוא לא מרכז נתונים. הוא הדפדפן שלכם, עם ה-Cookie והכתובת שלכם, ולכן הוא פשוט מבקש מהאתר את הדף כמו שפתיחת לשונית מבקשת. וזה אומר שני דברים שלא היו אפשריים קודם:
- אתרים שחוסמים שרתים נקראים כרגיל, כי שום דבר בבקשה לא נראה כמו שרת.
- גם פרסומים שאתם באמת מנויים עליהם נקראים כרגיל. אם אתם מחוברים לעיתון באותו דפדפן, הקורא מקבל את הכתבה שאתם כבר משלמים עליה. אנחנו לא עוקפים שום דבר — המינוי שלכם הוא שעושה את העבודה.
כל מה שהוא שולף חוזר לחשבון שלכם, כך שאותה כתבה מחכה ב-feedbro.com ובטלפון. דפדפן אחד שולף; כל מכשיר מקבל את התוצאה.
פידים ששום דבר אחר לא מגיע אליהם
אותו רעיון, צעד אחד הלאה. כתובת באינטראנט, פיד שמאחורי ה-VPN של החברה, פיד שעונה רק לדפדפן מחובר — שום קורא מאוחסן לא יכול לעקוב אחריהם, כי שום שרת לא רואה אותם. שלכם כן.
הדביקו את הכתובת בסרגל הצד של הקורא. אם השרת שלנו לא מצליח לשלוף אותה, הדפדפן שלכם שולף את כל הפיד ומוסר אותו, והפיד מסומן אז כזה שהדפדפן הזה אחראי לעדכן. הכתבות שלו חיות בחשבון שלכם כמו כל האחרות: אפשר לקרוא אותן באתר ובטלפון, אף שאף אחד מהם לא היה יכול לשלוף אותן.
זה כבוי עד שתפעילו אותו, והוא צריך הרשאה לקרוא דפים בדפדפן הזה — היא מתבקשת מכפתור בפעם הראשונה שהיא נחוצה, אף פעם לא בהתקנה.
קריאה, מסודרת לפי טעמכם
- שלוש תצוגות רשימה. רגילה, כותרות דחוסות לדפדוף בבוקר עמוס, או כרטיסים עם תמונות.
- ארבע ערכות נושא. התאמה למכשיר, בהירה, כהה או ספיה.
- מתי כתבה נחשבת כנקראה. כשפותחים אותה, כשגוללים מעליה ברשימה, או רק כשאתם אומרים.
- כמה רחוק אחורה הרשימה מגיעה. הכול, או היום האחרון, השבוע או החודש — וספירות הלא נקראו עוקבות אחרי אותו חלון, כך שפיד אף פעם לא טוען ליותר ממה שהרשימה יכולה להציג.
- קיצורי מקלדת. j ו-k לתנועה, Enter לפתיחה, s לשמירה, l לשמירה לאחר כך, u לסימון כלא נקרא, / לחיפוש. אותם מקשים עובדים ב-feedbro.com.
כל זה נשמר בחשבון שלכם ולא בדפדפן אחד, כך שהגדרת הרשימה כדחוסה באתר פותחת את הקורא של התוסף דחוס, ולהפך.
פידים ואוספים, בסרגל הצד
האוספים שלכם שם — אלה שבאתר, כי הם שייכים לחשבון שלכם — ובחירה באחד מהם מסננת את הרשימה בדיוק כמו בחירה בפיד. אפשר ליצור חדשים מתוך הקורא.
לכל פיד יש הגדרות משלו מאחורי גלגל השיניים לצידו: תנו לו שם משלכם, בקשו שייבדק בתדירות גבוהה יותר, או הגבילו כמה מהכתבות שלו אתם רואים כשהוא מציף את כל השאר. ההגדרות האלה שלכם בלבד; פיד משותף לכל מי שעוקב אחריו, ולכן השם שלכם לו, וההגבלה שלכם, לא משנים דבר לאף אחד אחר.
מה לא השתנה
החלונית הקופצת עדיין שם ועדיין עושה מה שעשתה: לעקוב אחרי האתר שאתם בו, לשמור דף, להציץ במה שלא נקרא. כללים והתראות עדיין מוגדרים ב-feedbro.com ועדיין חלים בכל מקום. החשבון שלכם עדיין הרישום של מה שקראתם — זה חלון טוב יותר אליו, לא עותק נפרד.
איפה משיגים אותו
התוסף נמצא ב-Chrome Web Store וב-Firefox Add-ons. מתקינים, מחברים את החשבון בלחיצה, ולוחצים Alt+Shift+R.
אם משהו בקורא לא עושה מה שציפיתם, ספרו לנו — הדגל בחלונית הקריאה מדווח על כתבה, ודף יצירת הקשר מגיע אלינו בכל דבר אחר.
